סבתא נורית-סיפור חיים

סבתא שלי נולדה במושבה שנקראת אבן יהודה ע"ש אליעזר בן יהודה, המקום נמצא בשרון ליד נתניה, אביה עסק בחקלאות והיו לו לולים, פרדסים ושדות תפוחי-אדמה, בוטנים וירקות. זה היה מקום נחמד לגדול בו, מקום ירוק ופורח ויפה ובמרחק של 6-7 ק"מ היה חוף של הים התיכון. מגיל 3 היא הייתה בגנון עם 7 ילדים נוספים ואח"כ היא עברה לגן(שהיו בו שתי שכבות גיל), היא אהבה לשחק בבובות ועם החברות שלה. סבתא שלי נולדה בשנת 1943 שהייתה שנה קשה מאוד ליהודים באירופה אך במקום מגוריה לא הרגישו הרבה. כשהיא היתה בגן הייתה מלחמת השחרור וגם אותה היא לא הרגישה כילדה.

סבתא שלי ומשפחתה גרו בבית קטן בן שני חדרים. אבא שלה קנה את הבית מאנשים שבנו אותו בעצמם ועזבו את הארץ. הוא קנה את הבית בשביל הוריו ואחיותיו הקטנות שהצליח להביא ארצה מגרמניה לפני המלחמה. לאחר שהתחתן עם אמא של סבתא שלי הוריו עברו לת"א ובבית זה הם גרו כל השנים, הייתה להם גינה, עצי פרי וגם לול בחצר ואורווה של פרד, במשך תקופה מסוימת הייתה להם גם אתון ועליה היה אביה מרכיב אותה לשדות. כשסבתא שלי הייתה בת 4 נולדו לה שני אחים תאומים ושלושתם גרו בחדר קטן מאוד. באותה התקופה היו באים מסתננים מעבר לגבול וגונבים סוסים. לילה אחד גנבו גם את הפרד שלהם. אבא של סבתא שלי שמע משהו בחצר, ירה באוויר אך הם הצליחו לברוח עם הפרד וגם עם הסוס של השכנים. למחרת הסוס של השכנים ברח להם וחזר לבד אך הפרד לא חזר והם נאלצו לקנות אחר כי הוא שימש אותם\ לעבודה בשדות.

לסבתא שלי הייתה גננת בשם פנינה שהייתה גננת מחמירה ולא היו מתקנים כמו שיש עכשיו בגנים, אבל הם אהבו לצייר, לשחק וגם לרקום. בזמן שהיא הייתה בגן הייתה מלחמת השחרור אבל סבתא שלי לא זוכרת שהרגישו אותה. סבתא שלי התחילה את כיתה א' מיד בתום מלחמת השחרור(סוף 1949) בכיתה שלה היו בערך 40 ילדים כי באותה שנה הגיעו לארץ הרבה עולים חדשים שגרו במעברה שהקימו ליד המושבה והם למדו איתם בכיתה למרות שחלקם היו מבוגרים יותר מהם. הייתה להם מורה טובה בשם כרמלה שהמשיכה איתם עד כיתה ג'. באופן כללי סבתא שלי אהבה את בית-הספר ואת רוב המורים שהיו לה. עד סוף כיתה ד' לא היה בי"ס שהספיק לכל הילדים וכל כיתה למדה בחלק אחר של המושבה בדירות שונות. שנה אחת הם למדו בעזרת הנשים של בית הכנסת והבנים נאלצו לחבוש כיפה למרות שלא היו דתיים. היה גם מחסור במורים ולפעמים למדו בשתי משמרות וכיתה אחת למדה בבוקר ואחת בצהריים עם אותו מורה באותו חדר, וסבתא שלי למדה במשמרת שנייה כמה חודשים. כשהיא הגיעה לכיתה ה' הם עברו לבי"ס חדש ויפה שקיים עד היום והיה קרוב לבית הוריה של סבתי. העונשים בבי"ס היו לעמוד בפינה, לצאת מהכיתה ללכת לחדר המנהל, לכתוב הרבה פעמים משפט כלשהו וכו'. החל מכיתה ו' הייתה להם תלבושת אחידה שמאוחר יותר בוטלה. באותה תקופה היה משטר של צנע בארץ, היות שהמדינה קלטה עולים רבים ולא היה אוכל מספיק לכולם הנהיגו חלוקה של המצרכים החשובים ומזון לכל המשפחה, לכל משפחה היה פנקס תלושים בעזרתו היו משיגים את המצרכים החשובים, לא היה אפשר להשיג מאכלי מותרות אלא רק את האוכל הבסיסי. היה גם "שוק שחור" שבו אנשים מכרו וקנו אוכל בסתר כי הממשלה לא הרשתה זאת, היו בודקים באוטובוסים את התיקים של האנשים כדי שלא יעבירו וימכרו כמויות של מזון.  פעם אחת סבתי נסעה עם אבי לבקר את סבתה בת"א ואביה הביא לה מהלול שלהם 6 ביצים, שהיה קשה להשיג בת"א, באמצע הדרך עלו פקחים לבדוק וסבתא שלי מאוד נבהלה, אך אבא שלה אמר שרואים שזה רק 6 ביצים ומבינים שזה לא למטרות של מכירה בשוק השחור וכך היה (לא עשו להם כלום).

כשהיא הייתה בכיתה ח' פרצה מלחמת קדש שאותה סבתי זוכרת היטב. שבועיים לפני פרוץ המלחמה נכנסו שני ערבים למושבה והרגו שני פועלים בפרדס שהיה קרוב לביה"ס, אנשים שכולם הכירו והיו להם ילדים בגילם. זה גרם לפחד ומקרה זה נחשב לאחד העילות של המלחמה. כשהיא היתה בכיתה ט' בפעם הראשונה עלה אדם לחלל וזה עשה עליהם רושם רב.

החל מכיתה ט' סבתא שלי למדה בפנימייה שנקראה ה"כפר הירוק", שם היו חיי חברה תוססים והיו פעולות תרבותיות רבות, אך החיים היו די קשים, כל יום עבדו 4 שעות- לפעמים לפני הלימודים ולפעמים אחריהם, שיעורים היה להם זמן לעשות רק בלילה. היה גם הקושי להיות רחוקים מהמשפחה והם נסעו הביתה רק כל שבת רביעית(כל חודש) למרות שבאמצע ההורים היו באים לבקר.

כשסבתא שלי הייתה ילדה באבן יהודה היא השתתפה בתנועת הנוער הצופים, אך כשהיא עברה לכפר הירוק היא הפסיקה. בכיתה י"ב בכפר הירוק הם הקימו גרעין שהיה מורכב מחניכי התנועה המאוחדת בת"א ומחבריהם בכפר הירוק, גרעין שנועד להשלים את קיבוץ יטבתה. הגרעין שירת בנח"ל והגיע ליטבתה ב1963.

לאחר השחרור מצה"ל סבתי עזבה את יטבתה והלכה ללמוד באוניברסיטת ת"א, ולמדה מקרא וספרות עברית. באותו זמן היא גם עבדה כמזכירה במרכז הישראלי לניהול. אחרי הלימודים היא התחתנה עם סבא שלי-רוני וחזרה ליטבתה. היא עבדה ביטבתה בלול, בטיפול בילדים והייתה מחנכת כיתות יסודי בביה"ס.

כיום היא עובדת בספריית ביה"ס ואחראית בעיקר על ספרי הלימוד.

רוני וסבתא שלי היו באותו הגרעין אך רק אחרי שסבתא שלי עזבה את יטבתה ולמדה שנתיים בת"א הם נעשו חברים ממש, עם תום הלימודים של סבתא שלי הם התחתנו ביטבתה בחתונה עם עוד זוג והייתה בחתונה תכנית מאוד יפה. הביאו את האורחים מת"א באוטובוסים, חלקם חזרו בלילה וחלקם לנו באכסניית נוער באילת ולמחרת שטו בסירת זכוכית בים. כולם זכרו את החתונה כחוויה גדולה ולחלקם (כולל הוריה של סבתי) זאת גם הייתה הנסיעה הראשונה לאילת. לאחר שנתיים נולדה בתם טל(אמא שלי) שגדלה בלינה משותפת, כשהייתה תינוקת ירו מחבלים קטיושות על יטבתה וההורים היו רצים לבית התינוקות ומשכיבים את הילדים מתחת למיטה. היום קשה להבין איך לא לקחו את הילדים הביתה בתקופה זאת.

שנתיים וחצי לאחר מכן נולדה מיכל ושלוש וחצי שנים אחרי מיכל נולדה יעל. את הכיתה של טל העבירו לישון בבית עוד לפני שהתחילה רשמית הלינה המשפחתית כי שומרות הלילה לא השתלטו עליהם.

סבתא שלי אוהבת לשיר במקהלה והיא חברה במקהלת "רנות" של המועצה האזורית. בבית היא אוהבת לפתור תשבצים, סודוקו ולקרוא עיתונים או ספרים.