אני-סיפור חיי

שמי ליאור יסעור ונולדתי בבית-החולים משגב לדך בירושלים בתאריך 20.9.1995 במשקל 3.250 ק"ג. אני גר בקיבוץ העירוני מגוון בשדרות ועכשיו אני בשנת חופש ביטבתה. יש לי שיער בלונדיני ועיניים כחולות-ירוקות ואני בגובה 158 ס"מ. אני הבן הבכור במשפחתי ואני הנכד הראשון מצד ההורים של אמא שלי והנכד ה-14 מהצד של ההורים של אבא שלי, אחרי נולדו לי עוד שלושה אחים: מעין(1998),
אופיר(2002) ואילת(2006). כולם אומרים לי שאני דומה לאבא שלי ושבלי המשקפיים האח הקטן שלי אופיר דומה לי, אפילו ההורים שלי קוראים לי לפעמים אופיר בטעות. כשהייתי תינוק הייתי ערני ומתעניין וכנראה די נהניתי מזה שאף אחד לא גונב לי את תשומת הלב.
עד גיל שמונה חודשים ינקתי ולא כל כך שמחתי שאמא ניסתה להעביר אותי לשתות מבקבוק אך כשלבסוף הסכמתי ההורים מספרים שאי אפשר היה להפריד אותי מהבקבוק וכשהייתי בגנון אם היו באים לקחת אותי הביתה בלי בקבוק חלב מוכן, הייתי מתחיל לצווח...
עד גיל 8 חודשים הייתי עם אמא בבית ובגיל 8 חודשים למדתי בשבוע אחד לשבת, לעמוד תוך כדי החזקה וללכת תוך החזקה בדברים! בגיל 8 חודשים עברתי לתינוקייה בקיבוץ גבים, בתינוקייה הייתה מטפלת שמאוד אהבה אותי אז אם היא לא הייתה מתעוררת בבוקר היו לוקחים אותי על הידיים לבית של המטפלת הזאת וברגע שהעירו אותה והיא ראתה אותי היא הייתה קמה. ההורים שלי מספרים לי שכשהייתי בן שנה עשו לי יום-הולדת בסוכה בקיבוץ העירוני ואז פתאום הגיע אוטו עם עגלה נגררת וממנו יצאו סבא שלי ודודים שלי מקיבוץ רביבים והם הורידו מהעגלה אוטו גדול מעץ שסבא שלי בנה שארבעה ילדים יכולים לשבת בתוכו ו"לנהוג" כל אחד עם הגה אחר. לאוטו היו גלגלים והסיעו אותו בדחיפה והכניסו אותו לחול. המספר של האוטו היה כמו תאריך הלידה שלי: 20-919-95. אמא ספרה לי שכל יום שאלתי אותה אם יש בטלויזיה דרדסים וכל יום היא אמרה לי שלא, ואז יום אחד היא ראתה שיש דרדסים בטלוויזיה והיא קראה לי מהר לבוא לראות ואז אמרתי לה-"לא!לא! תסגרי את הטלוויזיה!אני פוחד מגרגמל!" פעם שטסתי במטוס מתל-אביב לאילת, עברנו מעל ים המלח ואז שאלתי את אמא שלי איזה ים זה והיא אמרה לי שזה ים המלח. אחר-כך עברנו מעל הרי-אדום והם נראו כמו ים ושאלתי את אמא שלי:"אמא, זה ים סוכר?". מגיל צעיר מאוד אהבתי שמספרים לי סיפורים וכל פעם שסיפור הסתיים הייתי מבקש :"עוד פעם!!" גם זכרתי בעל פה סיפורים רבים כמו את "הפרח של ליאור", פעם אחת דודה שלי באה לבקר אותנו ומיד כשראיתי אותה צעקתי בשמחה, ואז רצתי הביתה וחזרתי עם ערמה של ספרים(כנראה שבפעם הקודמת שהיא הייתה אצלנו היא קראה לי הרבה סיפורים). אני זוכר שביום הראשון בגן הגענו לגנון כרגיל ואז אמרו לנו שהולכים לגן ושמעכשיו נהיה בגן, וכולנו שמחנו ורצנו לגן. בגן היו שתי שכבות גיל- ה"גדולים" וה"קטנים", אני זוכר שה"גדולים" תמיד השתלטו על החצר והייתה בחצר סוג של "מלחמה" אבל לא קרה בה כלום כי נורא פחדנו מה"גדולים". הגננת שלי בגן הייתה ממש לא נחמדה ואחד הדברים שההורים שלי סיפרו לי זה שיום אחד שהלכנו לבריכה(הלכנו פעמיים בשבוע) לא יצאתי מיד שהיא קראה לכולם לצאת אז אחרי זה בפעמיים הבאות היא לקחה אותי לבריכה כדי שאני אראה שכולם נכנסים אבל לא נתנה לי להיכנס.
אמא שלי ספרה לי שכל יום שאלתי אותה אם יש בטלויזיה דרדסים וכל יום היא אמרה לי שלא, ואז יום אחד היא ראתה שיש דרדסים בטלוויזיה והיא קראה לי מהר לבוא לראות ואז אמרתי לה-"לא!לא! תסגרי את הטלוויזיה!אני פוחד מגרגמל!" פעם שטסתי במטוס מתל-אביב לאילת, עברנו מעל ים המלח ואז שאלתי את אמא שלי איזה ים זה והיא אמרה לי שזה ים המלח. אחר-כך עברנו מעל הרי-אדום והם נראו כמו ים ושאלתי את אמא שלי:"אמא, זה ים סוכר?". מגיל צעיר מאוד אהבתי שמספרים לי סיפורים וכל פעם שסיפור הסתיים הייתי מבקש :"עוד פעם!!" גם זכרתי בעל פה סיפורים רבים כמו את "הפרח של ליאור", פעם אחת דודה שלי באה לבקר אותנו ומיד כשראיתי אותה צעקתי בשמחה, ואז רצתי הביתה וחזרתי עם ערמה של ספרים(כנראה שבפעם הקודמת שהיא הייתה אצלנו היא קראה לי הרבה סיפורים). אני זוכר שביום הראשון בגן הגענו לגנון כרגיל ואז אמרו לנו שהולכים לגן ושמעכשיו נהיה בגן, וכולנו שמחנו ורצנו לגן. בגן היו שתי שכבות גיל- ה"גדולים" וה"קטנים", אני זוכר שה"גדולים" תמיד השתלטו על החצר והייתה בחצר סוג של "מלחמה" אבל לא קרה בה כלום כי נורא פחדנו מה"גדולים". הגננת שלי בגן הייתה ממש לא נחמדה ואחד הדברים שההורים שלי סיפרו לי זה שיום אחד שהלכנו לבריכה(הלכנו פעמיים בשבוע) לא יצאתי מיד שהיא קראה לכולם לצאת אז אחרי זה בפעמיים הבאות היא לקחה אותי לבריכה כדי שאני אראה שכולם נכנסים אבל לא נתנה לי להיכנס. בערך בגיל 5 למדתי לרכב על אופניים אבל כל פעם שהייתי בירידה וקצת נבהלתי הייתי מרים את הרגליים מהדוושות(היו לי מעצורי רגל), אז כל פעם שאמא או אבא שלי הלכו איתי הם היו מקפידים ללכת לפני ופעם אחת שאמא שלי לקחה את אחותי הקטנה בעגלה נסעתי לפניה ואז הגענו לירידה גדולה אז כרגיל אני הרמתי רגליים מהדוושות ואמא שלי לא ידעה מה לעשות כי אם היא הייתה עוזבת את אחותי היא הייתה מתגלגלת למטה עם העגלה אז היא מהר שמה את העגלה במקום בלי שיפוע ורצה לתפוס אותי, העגלה של אחותי נפלה קצת הצידה אבל לא קרה לה כלום. עוד משהו שאני זוכר שעשיתי כשהייתי קטן זה שכשהייתי בערך בן 5 כעסתי על ההורים שלי אז יצאתי מהבית ואז רציתי להיכנס מהחלון שלהם וקרעתי את הרשת של החלון כדי להיכנס. כשהייתי בגן ידעתי טוב חשבון אז ההורים שלי החליטו שלמרות שהרבה ילדים בגן שלי ידעו לקרוא קצת הם לא ילמדו אותי כדי שאני לא אשתעמם בכיתה א'.

כ שהייתי באמצע כיתה א' למדתי בביה"ס ע"ש יצחק רבין בשדרות, למורה שלי קראו גלית והיא הייתה נחמדה. מהר מאוד למדתי לקרוא ומאז אני אוהב מאוד לקרוא וקורא הרבה ספרים, המקצוע שהכי אהבתי בכיתה א' היה קריאה. כשהייתי בכיתה א' התחיל החוק של יום הלימודים הארוך והייתי אמור ללמוד ארבעה ימים בשבוע עד 15:00, אבל ההורים שלי החליטו שזה יותר מדי בשביל ילד בן 6 וכל יום שהיה אמור להיות יום ארוך השתחררתי בשעה 12:45. יש לי חבר שקוראים לו דור בן-חיים והכרתי אותו בשדרות כשהייתי בכיתה ה' ותוך כמה ימים כבר התחברנו, הוא גם גר כמה רחובות לידי ובגלל זה יכולנו לבקר אחד את השני כמעט כל יום. ממנו למדתי הרבה ממה שאני יודע על מחשבים, לפני בערך חצי שנה פגע לדור קסאם בבית והרס ממנו הרבה אבל אף-אחד לא נפגע. בגלל הקסאם הזה הוא עבר דירה לבאר-שבע ומאז הקשר שלי איתו כמעט והתנתק. בחופש הגדול בין כיתה ו' לז' הייתי בפעם הראשונה בחיי בחו"ל! נסענו כל המשפחה לשבוע חופש באיטליה(תמונה מאיטליה בצד ימין), והיה שם ממש כיף, והתוכניות הלכו פחות או יותר כו שרצינו, השנה עברנו לגור ביטבתה ליד סבא וסבתא שלי. הבית שלנו לא כל כך גדול ואני ישן בחדר עם אופיר, בחדר יש את המיטה שלו שהיא רגילה ואת המיטה שלי שהיא מיטה בגובה של מיטת קומותיים אבל היא מיטה אחת ומתחתיה ארון לשנינו,בחדר גם יש מזגן,משחקים של אופיר,ספרים שלו וקצת ספרים שלי. התחביבים שלי הם:לשחק עם החברים, לשחק במחשב, לראות טלוויזיה, לרכב על סוסים, לקרוא, לנגן בגיטרה ולטייל. התכונות הטובות שלי: אני יודע להסתדר במקומות חדשים, להיות חבר טוב, אני רגוע, אני טוב במחשבים, יש לי זיכרון טוב. אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאני אגדל, אבל אני בטוח שזאת תהיה עבודה שאני אהנה ממנה!