אבא-סיפור חיים

אבא שלי- גיל יסעור- נולד בשנת 1969 בקיבוץ רביבים, שהיה קיבוץ קטן ומרוחק מאוד ממרכז הארץ ואפילו מבאר-שבע שהיא עיר קרובה, הדרכים היו גרועות והיו אוטובוסים מעטים. מסביב לקיבוץ היו רק השדות והמדבר וגדר קטנה ונמוכה. מלידתו אבי גדל בבית-ילדים בלינה משותפת, הבית של הוריו היה שני חדרים וחצי ואבי ואחיו היו הולכים לשם רק אחר-הצהריים לבקר ואז חוזרים לישון בבית הילדים, שם הם היו כל היום. בבוקר כשהם היו קמים הילדים היו מקבלים שוקו-חם ואוכלים ארוחת בוקר. בגן הייתה פינת חי קטנה עם ארנבות, תרנגולות ושרקנים...

בגיל 5 הוא שיחק עם הילדים של השכנים, הם הדליקו מדורה ושפכו נפט כדי להדליק אותה, על המכנסיים שלו נשפך קצת נפט (בחורף הם היו משתמשים בתנורי נפט) ואז כשהוא ניסה לכבות את המדורה עם הרגל המכנסיים שלו נדלקו ואז הוא רץ בוער הביתה לאמא שלו והיא ישר הכניסה אותו למקלחת, ולאחר מכן אבא שלו שהיה נהג האמבולנס של הקיבוץ הסיע אותו לבית-החולים סורוקה והוא היה שם הרבה זמן ואח"כ הוא היה בערך חודשים בבית, והוא הייה צריך לעשות בכל יום אמבטיה עם מי מלח (זה ממש כאב), בבקרים הוא היה לבד בבית בלי ההורים שלו והסתכל בטלוויזיה הלימודית (ערוץ של דברים שלומדים בתיכון, היה הערוץ היחיד), והוא למד כל מיני דברים כמו מה זה משולש ישר זוית, בזמן הזה מגיל 5 הוא למד לקרוא ואז בגן הוא קרא ספרים ואפילו אנציקלופדיות. בבית החולים נתנו לו משחה מיוחדת וכנראה שהוא גם היה אלרגי אליה.

פעם אבא שלו היה שומר לילה בקיבוץ והם נסעו בשדות שליד הקיבוץ, ראו ארנבות ותנשמות ועוד כל מיני חיות. בזמן הטיול הם מצאו אופניים זרוקים בבוץ, הוציאו אותם וניקו אותם, אבא שלו תיקן אותם ומאז הם היו האופניים של אבא שלי למשך 4 שנים. בקיבוץ הייתה משאית ששמשה גם למשא וגם לנוסעים והיו בה ספסלים לאורך, הנסיעה בה הייתה קופצנית למדי,  בכל חופש גדול כל המשפחה הייתה לוקחת את המשאית ונוסעת לסיני לכמה ימים ואז כשנחתם הסכם השלום וסיני חזרה למצריים, הפסיקו לנסוע לשם.

בכיתה א' הם עברו לכיתות- בחלק אחד של הבניין אחד היו חדרים של שלושה-ארבעה ילדים, בחלק השני היו חדר-אוכל, מטבח ומקלחות ובחלק השני הייתה כתת לימוד. הם היו קמים ב-6:30 בבוקר, מסדרים את המיטות ומתחילים ללמוד ב-7:00, לאחר ארוחת הצהריים היו עבודות של לנקות את הכתה, לעבוד בגנה ובפינת החי,הם היו 16 ילדים בכיתה. מכיתה ד' הם התחילו לצאת לטיולים ומחנות, עם מדריכים שהיו בכתות הגבוהות ובכתה ז' הם יצאו למחנה עצמאי של 3 ימים במקום במרחק של כמה קילומטרים מהקיבוץ, הם עשו הכל לבד- התקינו אוהלים ומתקנים... המדריכים שלהם שהיו בכתה י' באו מדי פעם לבקר ובלילה ההורים והילדים הגדולים באו לבקר אותם, חוץ מזה הם הסתדרו לבד 3 ימים. בכתה ז' היה פעם בשבוע יום פתוח- או שהם היו הולכים לטיול ברגל או שכל ילד היה צריך לתכנן לעצמו סדר יום לפי שעות. מכתה ז' הם היו משתתפים במחנות קיץ משותפים של הרבה קיבוצים, הם היו פוגשים שם ילדים בגילם ממקומות רבים בארץ. בסוף כתה ז' עברו אבא שלי והכתה שלו לחדרי נעורים שבהם היו 2 ילדים בחדר. בכתה ח' הם התחילו לעבוד בקיבוץ, אבא שלי עבד במטע ובעבודת שבת בלול.

בכיתה ט' הם עברו לבי"ס תיכון "מעלה הבשור" אבל המשיכו לישון בחדרי הנעורים. יום אחד אספו אותם בבוקר ואמרו להם שחבר הקיבוץ אמיל גרינצווייג שהיה בהפגנה  של "שלום עכשיו" (הפגנה נגד מלחמת לבנון הראשונה) נרצח, מישהו מתומכי הימין זרק רימון על ההפגנה ואמיל נהרג. אנשים רבים הלכו ללוויה והילדים היו צריכים להחליף אותם בעבודות המשק. כשאבא היה בכתה י' הוא ועוד 3 נערים מכתה י"א  הקימו גן ירק בגודל 4 דונם, הם גידלו שם כרוב, חסה, עגבניות, תירס , בצל, אבטיחים... וניהלו את זה לבד, כמעט בלי עזרה מהמבוגרים.

אחרי התיכון אבא שלי היה בשנת שירות בתנועת הנוער "המחנות העולים" ושם הוא פגש את אמא, הם היו ביחד בקומונה בראשון-לציון, הם גרו ביחד בדירה, בצבא הוא היה לוחם בגולני.

אחרי השחרור הוא ואמא שלי עברו לרביבים והם עבדו בבניית החי-נגב שם. בתחילת שנת 1992 הם עברו לקריית שמונה ושם אמא שלי למדה הוראת מוסיקה ואבא שלי עבד במתנ"ס בתור רכז נוער ובאמצע השנה הם התחתנו.

לאחר שנתיים הם לא היו מרוצים בקרית שמונה והחליטו להצטרף לקיבוץ העירוני "מגוון" שבשדרות. הקיבוץ מנה אז 8 משפחות שגרו בבלוקים של "עמיגור" (דירות קטנות), לכל משפחה הייתה דירה קטנה של 44 מטר מרובע והחדר אוכל היה שתי דירות מחוברות בקומת הקרקע. הסביבה הייתה מאוד מלוכלכת ומוזנחת, היו הצפות ביוב והרבה הפסקות מים, אבל אמרו להם שבקרוב יתחילו לבנות את הבתים החדשים (זה לקח עוד 6 שנים), היה מאוד טוב במגוון בגלל החברות עם האנשים, במגוון עושים קבלת שבת משותפת לכל הקיבוץ וגם את רוב החגים חוגגים ביחד וזה היה להורים שלי מאוד חשוב. באותו זמן הוקמה עמותת "גוונים" ואבא שלי התחיל לעבוד שם (הוא היה העובד הראשון שם), לאחר מכן הוא התחיל לעבוד בתור מורה ומדריך טבע בבתי ספר בשדרות, אחרי כמה שנים הוא הפך גם למורה למחשבים. אבא שלי מאוד נהנה לעבוד בעמותה, להשתתף בדברים שעושים בגוונים כי הוא יודע שאלו דברים חשובים, הוא היה עצוב שהוא לא המשיך להיות מורה כשאני התחלתי ללמוד בביה"ס אבל בדיוק אז הוא התחיל ללמוד יומיים בשבוע ולעבוד בחברת "מגוון אפקט" שהיא חברה ליישומי אינטרנט, הוא אוהב לשחק כדורסל, לקרוא ולשחות.