אמא שלי- טל בארי- נולדה בקיבוץ יטבתה בשנת 1969, בת בכורה לנורית ורוני, אחריה נולדו עוד 2 בנות. מגיל 6 שבועות היא היתה בלינה משותפת, בתקופה זו נפלו קטיושות על יטבתה, לאמא שלי יש כמה זכרונות מן המקלטים, כשהייתה בפעוטון בכל פעם שהיו קטיושות היו שמים את כל הילדים מתחת למיטות אבל הילדים היו מתחילים לזחול בין המיטות וזה היה מסוכן אז בנו במסגריה סורגים מתחת למיטות כדי שהתינוקות לא יברחו. אמא זוכרת שפעם הייתה אזעקה ומיכל, אחותה הייתה בבית הילדים ואז אמא שלי מאוד נבהלה ופחדה שיקרה לה משהו, היו לילות שהם היו צריכים לישון במקלטים והיו מיטות של 3 קומות מחוברות לקיר ואמא תמיד רצתה לישון במיטה למעלה כי הרגישה מאוד חנוקה במיטות התחתונות. אמא שלי מאוד לא אהבה לישון בלינה המשותפת כי היו לה הרבה חלומות רעים והיא תמיד רצתה לברוח הביתה לאמא ואבא שלה, כשאמא גדלה היא זכרה שהיא ברחה הרבה פעמים ושתמיד ההורים שלה החזירו אותה אבל אחרי הצבא היא סיפרה את זה לאמא שלה ואמא שלה אמרה שהיא לא זוכרת שהיא ברחה אפילו פעם אחת ועד היום אמא שלי לא יודעת אם הבריחות היו אמיתיות או רק בדימיון שלה. בפעוטון אמא שלי לילה אחד הציעה לילדים לפזר את כל הצעצועים על הרצפה, הילדים רצפו את כל הרצפה בצעצועים והיה בלאגן גדול, אז הגיעה שומרת הלילה וכעסה מאוד ואמרה לכולם לסדר, כולם התחילו לסדר ופתאום היא ראתה שאמא שלי שוכבת במיטה ולא עוזרת, כשהיא שאלה אותה למה היא לא עוזרת ענתה אמא שלי: "כי אני לא פיזרתי צעצועים- אני רק היגדתי להם", בלילה לפני המעבר מהגנון לגן גילו הילדים בגנון שהארון של המטפלות פתוח ובתוכו הרבה פטישים. מיד מצאו הילדים דרך מקורית להפרד מהגנון והחלו לשבור את הקיר ונוצר חור גדול, לאמא שלי לא נשאר פטיש והיא עמדה עצובה והסתכלה, בבוקר הגיעה המטפלת ונחרדה למראה הקיר, מאז אותו מקרה הקבוצה של אמא שלי נחשבה לקבוצה הכי מופרעת בקיבוץ. כשאמא שלי הייתה בגן ישנה איתה בחדר ילדה שכל הזמן שאלה אותה: "טל את ישנה? טל את ישנה?"  יום אחד לאמא שלי נמאס והיא אמרה לה: "כשאני ארגיש שאני נרדמת אני אגיד לך", למחרת בבוקר הילדה אמרה שהיא נשארה ערה כל הלילה וחכתה שאמא שלי תגיד לה שהיא נרדמת. כשאמא שלי הייתה בת 4 חגגו לה יומולדת בגן- בתאריך הלידה שלה(69\10\8), לאחר מכן הסתבר שזה היה היום הקשה ביותר במלחמת יום כיפור. 

בביה"ס היסודי שלי היתה אמא שלי טובה באתלטיקה קלה והיתה משתתפת בימי ספורט עם בתי ספר באילת. כשאמא שלי הייתה בכתה ג' לא נשארו כתות לימוד ולכן הכתה שלה למדה במקלט. הייתה להם מורה חדשה מאילת שלא הצליחה להשתלט על הכתה והייתה רודפת אחרי הבנים שהפריעו ומרביצה להם עם מקל, הכתה הייתה בצורת ח' והיו "מרדפים" מסביב לכתה. בכל פעם שמקל היה נשבר היא היתה מבקשת מהבנים להשיג מקל חדש. פעם אחת היא הוציאה תלמידה אחת מהכיתה, והתלמידה נעלה את הדלת של המקלט ואת פתחי החרום מבחוץ.

רק לאחר כמה חודשים הילדים ספרו על המורה והעיפו אותה. הכתה של אמא שלי עברה שנה לפני כולם ללינה משפחתית כי לא השתלטו עליהם בכוללת.

מכיתה ח' הילדים עבדו יום בשבוע ואמא שלי עבדה שנה בגן, ולא אהבה את זה כי נתנו לה בעיקר לנקות ולא לעבוד עם הילדים, בכיתה ט' עבדה אמא שלי במנגו ומכיתה' עד יב' היא עבדה 3 שנים בתמרים ונהנתה מאוד, בתיכון אמא שלי היתה במגמה הומנית ואהבה בעיקר את לימודי הפילוסופיה. מכתה ז' עד יב' נגנה אמא שלי בקלרינט. בתיכון לימד מוזיקה יאיר דלאל מסמר (שהתפרסם בשנים האחרונות), הוא היה מורה מעולה וכיוון שהיו בכתה של אמא שלי הרבה תלמידים שנגנו ושרו הוא עשה אתם הרכבים מוזיקליים והשמיע להם שירים של להקות כמו ה"ביטלס". אמא שלי אומרת שהרבה בזכותו היא למדה לאהוב את המוזיקה שמאוחר יותר הפכה למקצוע שלה.

אחרי שאמא שלי סיימה את בית הספר היא הלכה לשנת שירות בתנועת הנוער ה"מחנות העולים" בראשון לציון. אחרי כמה חודשים הגיע לקומונה גם אבא שלי. היא מאוד נהנתה בשנת השירות, אחר כך היא התגייסה לצבא ושרתה בגדנ"ע במסגרת גרעין מיוחד שהוקם על ידי ה"קיבוץ העירוני" "ראשית" בירושלים. הגרעין היה מורכב מבנות חילוניות ודתיות, ונוצר קשר נהדר בין כולם. כך גם התוודעה אמא שלי לרעיון של "קיבוץ עירוני", אבא שלי היה בגרעין בנים של אותו קיבוץ ונוצר קשר בין גרעין הבנים וגרעין הבנות.

מאוחר יותר רצו הבנים והבנות להקים קיבוץ עירוני חדש בקרית שמונה.

לאחר שאמא שלי השתחררה מהצבא היא גרה ועבדה שנה ביטבתה ונעשתה חברה של אבא שלי שהיה עדיין בצבא. רוב השנה הזאת אבא שלי היה בגדוד של גולני בלבנון והוא היה צריך לנסוע מלבנון עד יטבתה לפגוש את אמא שלי.

כשאבא שלי השתחרר עברו אמא ואבא שלי לגור בקבוץ של אבא שלי – רביבים והם עבדו שם יחד בהקמת פינת חי.("חי נגב" של היום.). לאחר כמה חודשים הם החליטו לעבור לקרית שמונה בכוונה להקים עם הגרעין שלהם קבוץ עירוני. אמא שלי עבדה בגן ילדים בקבוץ "מעין ברוך" ובנקיון בתים. לאחר חצי שנה היא התחילה ללמוד בסמינר אורנים – הוראת מוסיקה ונסעה כל יום שעה וחצי לכל כיוון. במהלך שנה (1992)זו התחתנו אמא ואבא שלי על הדשא בקיבוץ רביבים. כשהגיעו ההורים שלי לקרית שמונה הם גרו כמה חודשים בבית של חברים שלהם ואח"כ שכרו דירה דרך מתווך. לאחר החתונה הם נסעו לירח דבש בגליל וכשחזרו גילו שאין להם חשמל בבית ואז הסתבר שבעל הבית שהשכיר את הדירה לא שילם את החשבונות וברח חזרה לרוסיה. לאחר כמה חודשים כשחזרו ההורים שלי לבית הם מצאו על הדלת פתק מחברת "עמיגור" הטוענת שהם פלשו בצורה לא חוקית לדירה ושעליהם לפנות אותה מיד. הורי ההמומים התקשרו לחברת "עמיגור" והתברר להם שבעל הבית והמתווך רימו אותם והשכירו להם דירה של "עמיגור".. בסופו של דבר זה היה לטובה כי התברר שההורים שלי זכאים בתור זוג צעיר לקבל דירה בשכר נמוך יותר מ"עמיגור" ומצאנו דירה יותר טובה וממוקמת טוב יותר מהדירה הקודמת.

פרט למשפחה אחת לא הגיע הגרעין בסופו של דבר לקרית שמונה וכל אחד פנה לדרכו ולאחר שנתיים וחצי בקרית שמונה החליטו הורי לעבור לקיבוץ העירוני "מגוון" בשדרות. וכך בשנת  1994 עברו הורי למגוון וחיו שם ברציפות עד שנה שעברה בה עברנו לשנת רגיעה ביטבתה.

כשעברו הורי לשדרות, אמא שלי השלימה את לימודיה בבאר שבע ואז היא ילדה אותי והיתה איתי בבית שמונה חודשים.ומאז עבדה בתור מורה למוסיקה בתחילה בביה"ס ולאחר מכן בגיל הרך (מגיל שנה עד גיל שש) בשדרות ובקיבוצים בסביבתה.