ארצות מוצא-גרמניה

גרמניה היא ארץ במרכז אירופה, בירתה היא ברלין, השטח שלה הוא 357,022 קמ"ר ויש בה 82.69 מיליון נפשות. השפה הרשמית בגרמניה היא גרמנית.בגרמניה התרחשו שתי מלחמות העולם, שהמפורסמת מבניהם היא מלחמת העולם השנייה שבמהלכה היא ניסתה לכבוש את העולם.

המלחמה נמשכה בשנים 1939-1945. עד 1940 כבשה גרמניה למעשה את רובה של מערב אירופה, בשנות המלחמה גרמניה כבשה למעשה את כל יבשת אירופה ואת צפון אפריקה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר נכנס למלחמה בחזיתות מרובות שהקשו עליו להשיג את הניצחון. 100,000 יהודים השתתפו במלחמת העולם הראשונה וכ–12,000 יהודים נהרגו בקרבות. בשנות ה–20 היו כ–500,000 יהודים בגרמניה. 40% מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. הם מילאו תפקיד מפתח ברפובליקת ויימאר (ההוגה שלה היה יהודי).                            

 היו להם ארגונים פוליטיים ודתיים רבים, כגון "אגודת ישראל" ו"האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית". עם זאת, היו להם מספר בעיות של ארגון הקהילות יחדיו, בעיות עם המפלגה הנאצית, שילוב יהודי מזרח אירופה ביהודי גרמניה, השאלה כיצד לשלב בין הציונות לפטריוטיזם הגרמני ועוד.                              

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות והשפלה ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ברייכסטאג, הם החלו בחקיקה אנטישמית שמטרתה הייתה לסלק את כל היהודים מגרמניה. משלב זה החלו פוגרומים ביהודים, יהודים פוטרו מעבודתם, ובחנויות שהיו בבעלות יהודים - הפסיקו לקנות. ב-9 במרץ 1933 התרחשו פרעות ביהודי ברלין. 

סיפור משפחתי בגרמניה:                                                          

ארצות מוצא-לבנון

במערב אסיה, בירתה היא ביירות. השטח שלה הוא 10,000 קמ"ר ויש בה 3,826,018 נפש. השפות הרשמיות שלה הן ערבית וצרפתית.

שיטת הפוליטיקה בלבנון ייחודית לה, במסגרתה מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית על בסיס עדתי/דתי, לפיה המשרות הבכירות מתחלקות בין העדות השונות על בסיס מפתח קבוע.

החוקה הלבנונית קובעת כי על הבחירות לבית המחוקקים להתקיים אחת ל-4 שנים.בית המחוקקים בוחר את הנשיא לתקופה יחידה של 6 שנים והנשיא ובית המחוקקים בוחרים את ראש הממשלה.בפועל, משנות ה-70 ועד 1992 לא התקיימו בלבנון בחירות עקב מלחמת האזרחים.הבחירות האחרונות לפרלמנט התקיימו בשנת 2005 והנשיא האחרון (אמיל לחוד)נבחר בשנת 1998.                                                                

ראשית הקהילה היהודית בלבנון, היא בשנת 40 לספירה כאשר יהודים התיישבו בחופי לבנון. עם חורבן בית המקדש השני, לבנון ובעיקר בירות הפכה להיות עיר-מעבר ליהודים הרבים שהובאו מממלכת יהודה. אמנם אין ידיעות רבות על יהודי לבנון מאז חורבן בית שני אך ידוע שיהודים התגוררו בעיר צידון, שאליה היו עולים לרגל יהודים רבים היות שקבור שם הנביא צפניה, אשר קברו הפך להיות קדוש ליהודים ולמוסלמים.                                                                                                        

בשנת 1492 הגיעו ללבנון יהודים מגירוש ספרד כמו לכל שאר חלקי האימפריה העות'מאנית. ב-1948 עם קום מדינת ישראל, רבים מיהודי סוריה, אשר נפרעו ונטבחו בסוריה, ברחו ללבנון.

במדינה זו, יותר מאשר במדינות מוסלמיות במזרח התיכון מצבם של היהודים היה טוב יחסית, בזכות מיעוט המוסלמים בארץ וקשרי היהודים עם בני העדות הלא-מוסלמיות בלבנון. בתקופה בה הנוצרים היוו בלבנון רוב מוחלט, היה מצב היהודים טוב אולם עם העלייה באחוז המוסלמים בלבנון עלתה האלימות כלפי היהודים. בביירות, הקימו היהודים מיליציה הנקראה "צבא יהודי". המיליציה, אשר הורכבה מלוחמים נוצרים ומומנה על ידי היהודים, פעלה בעיקר ברובע היהודי בביירות והגנה על היהודים מתקיפות.

סיפור משפחתי בלבנון:

יוכבד וייסל (וייסל-לבן) היא סבתא של אבי. היא נולדה בבירות שבלבנון ואז היא עברה לישראל. סבתי(בתה) הייתה נוסעת לשם לפחות 3 פעמים בחודש, מתוכן 2 בראש השנה וביום כיפור. היה שם בית-כנסת גדול ומפואר. בירות לא הייתה אז עיר גדולה כמו היום ולא היו בה בניינים גדולים אבל היה לה חוף ים נחמד והם היו מטיילים שם בביקורים שלהם. בתחילת האביב הם  נסעו לעיירת נופש בלבנון בשם פחמדון, סבתי הייתה משתוללת שם עם כל הילדים ולא היה הבדל בין יהודים, מוסלמים או נוצרים. בפחמדון היה כל שבוע יום שוק  וכל מי שהיה לו משהו לקנות או למכור היה בא לשם- וכדי להעסיק את הילדים היה שם אוהל גדול ובתוכו ישב מספר סיפורים וסיפר סיפורים לילדים וכל הילדים היו יושבים מסביבו ומקשיבים. פעם אחת יוכבד ומשפחתה הלכו לשם בחנוכה והיה בדיוק ה-1 בינואר אז בלילה כולם יצאו החוצה והיו זיקוקים יפהפיים אבל זה נגמר מהר כי היה קר וירד שלג. בקיץ כשהלכנו לשם באו גם הרבה משפחות עשירות מבירות. בבירות היה חם מאוד ובעיירה הקטנה שעל ההר היה נעים וכל הילדים היו מתרוצצים שם בשטח ומשחקים,בערב כל ילד הייה הולך לביית שלו, אבל אף אחד לא היה דואג להם או מחפש אותם. היו שם הרבה עצי פרי-ענבים שזיפים, תפוחים... הגגות של הבתים שם היו שטוחים והיו מייבשים עליהם פירות, אז הילדים היו מטפסים על הגג וזוללים, אבל לפעמים ישב שם הסבא של המשפחה. אבל הם רק צעקו עליהם קצת וגירשו אותם. המשפחה של יוכבד גרה שם בבית בין 3 קומות שהיה שייך למשפחה לבנונית מהכפר, בקיץ כל המשפחה הייתה ישנה בקומה הראשונה כדי שהם יוכלו לארח משפחות בקומות האחרות, בבית לא היו חלונות ודלתות לכן חיות רבות היו מסתובבות בבית. בעיירה כל ילד היה יכול להיכנס לכל ביית ולאכול אם הוא רעב, בדרך כלל בארוחה המשפחה הייתה יושבת מסביב לקערה גדולה מלאה באורז, בשר ,תפו"א וירקות. בפינה הייתה עריסה גדולה שבה היו כל התינוקות והסבתא של המשפחה הייתה יושבת ועם הרגל היא הייתה לוחצת על דוושה ומנדנדת את העריסה בזמן שהיא שרה לתינוקות בערבים. בשנת 1943, עם פרוץ המלחמה. הגבולות נסגרו ומאז סבתי לא הייתה שם.