אנסה לכתוב בקצרה כמה מילים לגוזלים.

"הזמן עובר, ואנחנו יחד

הזמן עובר ואני מנגן פסנתר..."

אז כרגע אנחנו לא ממש ביחד ואני לצערי לא מנגנת פסנתר - אבל הזמן ללא ספק עובר.

הנה חלפה לה שנה מאז שיצאנו, כל כך הרבה דברים קרו בזמן הזה, הילדים גדלו בעוד שנה ואנחנו הזדקנו בשנה.

זו ההזדמנות לאחל מזל טוב לעמר ולבר שהגיעו למצוות ושמענו עד לאמריקה הרחוקה את ההתרגשות והשמחה והרוח המגוונים שליוותה את האירועים המרגשים האלו.

והנה שלושת ילדינו הבוגרים סיימו 12 שנות לימוד ויוצאים כל אחד למסעו/ה. קשה להאמין  שרק אתמול הם היו יחד בגן מגוון, אחר כך בגן בגבים, אז התפצלו לבתי ספר שונים ובתיכון שוב חברו יחד. שלושה ילדים כל כך שונים, ויחד עם זאת כל כך מחוברים ובמובנים מסוימים גם דומים. השנה הזו שוב התפצלו הכוחות וכל אחד פנה לדרכו ולמסלול אותו בחר יחד עם הוריו אך הקשר נשמר גם אם לא בתדירות גבוהה, ותחושת ה"אחאות" קיימת לאורך כל הדרך. ממרחקים אנו עוקבים אחרי ההתפתחות של הגוזלים ורואים בהתרגשות איך הם צומחים וגדלים.

והנה הגיע זמן לפרוש כנפיים.

אנחנו כבר מתמודדים עם זה בחודשיים האחרונים, ויודעים שזה לא פשוט לנו ההורים לשחרר, ולאפשר להם לעוף, אבל הם עפים בכל מקרה, אז עדיף לנסות להנות מזה וללמוד לחיות עם זה בשלום, לסמוך עליהם ולהיות גאים בהם.

 תום מתוקה, אנחנו מאחלים לך שנה, שבה לאחר שהשתחררת מכל החובות והמתח של השנה הזו, ולפני שתמלאי את חייך בחובות חדשים של המכינה, תצליחי להנות מהחופש לבחור ולהחליט, לקחת את הזמן לאט לאט, להתנסות, ללמוד ולחוות מתוך בחירה אמיתית.

 ירדן יקר, מאחלים לך שתמשיך להתפתח במסלול הייחודי שבחרת לעצמך כבר השנה הזו, ולהיות שותף ומוביל ביצירת מסגרת חדשה ומתן מענים לאוכלוסיות הזקוקות לכך.

 אין לנו ספק שלשניכם תהיה זו שנה משמעותית מלאת חוויות, עשיה למידה ויצירה.

 מאחלים לכם שיחד עם כל אלו, תצליחו להנות ולבלות ותמשיכו לבנות את עצמכם בדרך לאנשים בוגרים ומקסימים כמו שאתם.

 באהבה גדולה, הילינים.