רות

תשעים שנה. בדרך כלל יום הולדת הוא זמן חשבון נפש לבעל השמחה. לעיתים הוא עת חשבון נפש לסובבים אותו. מגוון קראנו לעצמנו. ביקשנו לדעת להכיל מגוון אנושי שופע ומעניין. בפועל התכנסנו לכאן בני דור אחד, מעט יותר מעשור מגילם של זקני השבט ועד לירוקיו.

והמגוון היכן? עד שנשמעה דפיקה בדלת, עמדת בפתח וביקשת לקחת חלק בקהילה הקטנה שלנו, להעניק לה עוד גוון מרשים למגוון, רובד חדש לרב דוריות. כך למשל, אפשר לראות אותך יושבת לך לצד עומרי, מכנה אותה "החברה שלי" ומשוחחת איתה ברוגע - הרי זו רב-דוריות במיטבה.

רות. תשעים שנה. בפרקי אבות, אחר גבורותיו של בן השמונים, נאמר: "בן תשעים - לשוח". חנוך אלבק מפרש לשוח כמי אשר "הולך שחוח וכפוף, שאין לו כוח לעשות מעשים". ואילו את, רות, יכולה ללמד אותנו הצעירים זקיפות וכוח לעשות מעשים: אם יש סרט תיעודי בהקרנה חד-פעמית בסינימטק, בטוח שאת שם, גם אם הדרך הלוך ושוב תשתרכי רגלית... אם יש הרצאה מעניינת במכללה - את מגיעה ויושבת מאחור, ועוד בסיום שואלת ומקשה על המרצה. 

אם נקבע לימוד מגווני בחדר ישיבות, את מצטרפת ותוהה בקול את מה שכולנו מתחמקים מלשאול. שוב ושוב מביטים בך בעיניים נדהמות ותוהים אל מול המרץ, התבונה והרגישות שאפשר ללמוד ממשא שנותייך. 

כל המתבונן בך יבין, כי אין ולא כלום בין הגיל הפנימי לגיל הכרונולוגי.

הנרי פרידריך אמאיל אמר כי לדעת כיצד להזדקן הוא יצירת המופת של החכמה ואחד הפרקים הקשים ביותר באומנות החיים. גם בכך ניתן ללמוד ממך, רות. קיטורי זקנה כמו למשל המרמור הציני של זקני החבובות - רחוקים ממך מאד. תחת זאת, נכונה את תמיד ליהנות מכוס יין טוב ומשיחה מעמיקה. ותמיד בנחת ובאורך רוח, בקבלה ובסבלנות.

מגוון קראנו לעצמנו. 

שהייתך עימנו רות, מעשירה ומגוונת את חיינו. 

אנחנו מקווים שזה הדדי ומאחלים עוד שנים יפות וארוכות של תבונה ויין משותפים ברחוב השקד.

באהבה מכולנו. בית מגוון.